פסק-דין בתיק ע"פ 2062/11

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי) בתפ"ח 6477-05-10 מיום 8.2.2011, במסגרתו הושתו על המערער - לאחר שהורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון - 17 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה מסוג פשע לפי סעיף ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) או עבירת חטיפה, איומים או עבירה לפי סעיף 380 לחוק; וכן פיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.       בלילה שבין 19.4.2010 לבין 20.4.2010 שהתה המתלוננת במסיבה בעיר מגוריה. סמוך לשעה 04:20 לפנות בוקר הזמינה המתלוננת יחד עם חברתה מונית כדי להסיעה לשכונת מגוריה וכשהשתיים נפרדו המשיכה ללכת לבדה תוך שהיא משוחחת בטלפון עם חברתה. המערער חלף על פניה ושרק לה אך היא התעלמה ממנו. לאחר מספר שניות רץ לעברה המערער, אחז בה מאחור וסתם את פיה. המתלוננת צעקה והמערער שם ידו על פיה והורה לה לשתוק. המתלוננת ניסתה להשתחרר מאחיזתו ללא הצלחה והוא הפיל אותה לארץ והיא נחבלה בברכה. המערער איים עליה וסיפר שהוא "מהצבא" ואם תתנגד יירה בראשה באמצעות אקדח שטען כי הוא נושא עליו. המתלוננת התחננה שיניח לה ללכת אך המערער הוביל אותה למדרגות מגרש חניה בשכונה ואיים עליה כי אם תעשה כל מה שיגיד לא יקרה לה דבר אך אם תתנגד יפגע בה ובמשפחתה. המערער הצמיד את המתלוננת לקיר אחד הבניינים הסמוכים, אחז בגרונה, חנק אותה ואיים עליה, וכשביקש לנשקה הסיטה את ראשה הצידה והוא סטר לה. המערער שאל לגילה והיא ענתה שתהיה בת 16 בתוך חודש. המתלוננת ביקשה לעזוב אך המערער שב ואיים עליה לעשות כרצונו אחרת יהרוג אותה וישליך את גופתה לביוב, וציין כי הוא שוחרר מהכלא והוא בחופשה. המערער הורה למתלוננת לחבק אותו, הוביל אותה לבית קברות סמוך תוך שהוא ממשיך לאיים עליה, הורה לה לשבת על הרצפה ופיסק את רגליה. המערער נשכב על המתלוננת, נישק אותה בפיה, נשכב על גבו לצידה והורה לה להישכב מעליו ולנשקו. המערער הכניס את ידו למכנסיה והורה לה להכניס את ידה למכנסיו ולאחוז באיבר מינו. בהמשך הורה המערער למתלוננת להכניס את איבר מינו לפיה ולאחר שעשתה כן ליקק את איבר מינה. המערער הורה למתלוננת להסיר את חולצתה וחזייתה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה תוך שהיא צועקת מכאבים והוא מורה לה שלא לצעוק. לאחר מכן הפך אותה על גבה והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה כשהוא אומר לה "נכון שכואב לך" ואוחז בשערה. לאחר מכן הורה למתלוננת להחדיר את איבר מינו לפיה בשנית ושב והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה. לבסוף שאל את המתלוננת אם היא רוצה להרות לו, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה והגיע לסיפוק בתוכה.

לכן, הואשם המערער בעבירה של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק; בעבירה של אינוס קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(4) לחוק; בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(4) לחוק; וכן בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(4) לחוק.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.       כאמור, המערער הודה במיוחס לו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, במסגרתו הוסכם שהמשיבה תטען ל-17 שנות מאסר לריצוי בפועל ואילו המערער יטען כראות עיניו. הצדדים הסכימו על השתת עונש מאסר על תנאי. המשיבה טענה כי יש להשית על המערער 17 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ממושך וכן פיצוי למתלוננת וכי יש להחמיר עימו לאור חומרת מעשיו המצויים ברף העליון של חומרת מעשי האינוס. המשיבה הדגישה את העובדה שמדובר במתלוננת קטינה וכן את האכזריות הרבה ומספרם הרב של המעשים ואת התעלמותו של המערער מתחינותיה של המתלוננת. המשיבה הדגישה את הפגיעה הקשה במתלוננת, הן נפשית והן פיזית ואת מסוכנותו המינית הגבוהה של המערער לטווח הארוך, כאשר הוא אינו מביע חרטה על מעשיו. המשיבה ציינה כי הסכימה להסדר הטיעון אך כדי לחסוך את הצורך בהעדת המתלוננת וכי אין כל נסיבה מקלה לזכותו של המערער. המערער עצמו ביקש שלא למצות את הדין עימו ולהסתפק בעונש שלא יעלה על 10 שנות מאסר לנוכח נסיבות חייו הקשות, כאשר משפחתו מתנכרת לו וחייו הם חיי עוני ומצוקה גדולה. המערער הדגיש את ממצאי תסקיר שירות המבחן לפיהם חווה בילדותו אלימות פיזית, מינית ורגשית. המערער ביקש לתת משקל להודאתו כבר במשטרה וכן לגילו הצעיר. לבסוף, המערער בעצמו ביקש סליחה מהמתלוננת בדבריו לפני בית המשפט.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

3.       בית המשפט המחוזי הדגיש את סלידתו מהמעשים החמורים ביותר שביצע המערער במתלוננת ואת העובדה שנמשכו על פני מספר דקות במקומות שונים על אף תחינותיה של המתלוננת. בית המשפט ציין את העובדה שמעשיו של המערער קטעו את שיא פריחתה של המתלוננת, נערה מוכשרת שהצליחה בכל אשר עשתה, ופגעו אנושות בגופה, בנפשה ובכבודה. בית המשפט הדגיש את ממצאי תסקיר נפגעת העבירה ואת העובדה שלפני המתלוננת תהליך החלמה ארוך וקשה וכי חייה שונו מן הקצה אל הקצה בעטיים של מעשי המערער. בית המשפט הדגיש גם את הפגיעה בכל בני משפחתה של המתלוננת החווים גם הם תופעות פוסט טראומתיות, והן את הפגיעה הפיזית במתלוננת העולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו. בית המשפט ציין כי בתסקיר שירות המבחן ובהערכת המסוכנות שנערכו למערער נקבעו ממצאים שאינם מיטיבים עימו. בית המשפט הדגיש כי מהתסקיר שנערך למערער עולה שלקיחת האחריות מצידו היא פורמאלית בלבד וכי המערער מטיל את האשמה על היותו נתון תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט התייחס גם לרמת המסוכנות הגבוהה שנקבעה למערער במסגרת התסקיר שנערך לו. בית המשפט הפנה לפסיקת בית משפט זה שחזר על כך ששיקולי הגמול וההרתעה מחייבים החמרה ממשית בכל הקשור לעברייני מין וכי במקרה דנא מדובר במעשים הנמצאים ברף החומרה העליון של מעשי אינוס. בית המשפט קבע כי נסיבותיו האישיות של המערער במקרה דנא נסוגות מפני הצורך בענישה משמעותית שתשקף את ההוקעה, הגינוי והסלידה העמוקים ממעשיו של המערער, ולכן השית עליו את העונשים שברישא.

תמצית נימוקי הערעור

4.        המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד טל ענר מטעם הסנגוריה הציבורית - מפנה לפסיקת בית משפט זה לפיה גם כאשר העונש שהושת מצוי בטווח הסדר הטיעון, הרי שכאשר טווח זה הוא רחב ביותר אין מניעה לערער על העונש שהושת. המערער מדגיש את השיקולים לקולא בעניינו שלטענתו לא זכו למשקל מספיק בבית המשפט המחוזי: גילו הצעיר שיש לקחתו בחשבון על אף שנמנה על קבוצת ה"בגירים הצעירים"; הודאתו בכתב האישום המתוקן; וכן נסיבות חייו הקשות ביותר. לטענתו, בית המשפט שגה כשהשית עליו עונש חמור יותר מאשר בפסקי הדין שצוטטו על ידיו במסגרת הטיעונים לעונש מהם עולה שבמקרים דומים העונש שהושת היה שמונה שנות מאסר ו-15 שנות מאסר לכל היותר כאשר מדובר היה באדם מבוגר, וכי בשים לב לשיקולים לקולא שגה בית המשפט כשהשית את העונש החמור ביותר במסגרת הטווח עליו הוסכם.

תמצית תגובת המשיבה

5.        המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד אופיר טישלר - הדגישה בדיון לפנינו את חומרת מעשיו של המערער ואת ההשפעות הקשות שהיו להם על המתלוננת. לטענתה, העבירות שבוצעו על ידי המערער מצויות ברף העליון מבחינת חומרתן וכי מעשיו שקולים ל"רצח" נשמתה של המתלוננת כפי שניתן ללמוד מתסקיר נפגעת העבירה. המשיבה טענה כי כל אחד מהמעשים שביצע המערער במתלוננת עולה בפני עצמו כדי עבירה שהעונש הראוי בגינה הוא 20 שנות מאסר, לא כל שכן כשמצרפים אותם זה לזה. המשיבה הדגישה: כי הערכת המסוכנות של המערער אינה מיטיבה עימו; את העובדה שהאחריות שלקח על מעשיו היא "פורמלית" בלבד; וכן את העובדה ששירות המבחן המליץ על ענישה משמעותית במקרה זה. המשיבה טוענת שהעונש שהושת על המערער נמצא בטווח עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון וכי חזקה על המערער שאם לא היה מסכים לעונש אפשרי זה לא ניתן היה להגיע להסדר הטיעון. המשיבה טוענת גם כי העובדה שהמערער היה בן 20 וחצי שנים בעת ביצוע המעשה אינה צריכה להשפיע, שכן גם אם מדובר ב"בגיר צעיר" הרי שהמערער היה ברף העליון של הגדרה זו וכי בכל מקרה לפי פסיקת בית משפט זה יש לתת לגילו משמעות רק בהינתן המלצה מתאימה מטעם שירות המבחן אשר אינה קיימת בענייננו. לכן, ביקשה המשיבה להותיר את העונש שהושת על המערער על כנו.          

תסקיר משלים

6.        במסגרת תסקיר משלים מיום 27.6.2013 צוין כי המערער הועבר לכלא הדרים לאחר שנרשמו לחובתו עבירות משמעת בכלא איילון. צוין כי מאז קליטתו בכלא הדרים חל שיפור בתפקודו וכי הוא סיים השתתפותו בקבוצה פסיכו-חינוכית לטיפול בעברייני מין, אך מדובר בשלב ראשון בלבד. עוד צוין כי המערער ביקש טיפול בהתמכרותו לסמים ולאלכוהול וכי נבחנת האופציה לבניית המשך טיפול עבורו. גורמי הטיפול מסרו כי המערער מודה במיוחס לו אך ניכר קושי שלו לשתף באופן מלא אודות העבירה וכי הוא זקוק להמשך טיפול אינטנסיבי.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינו היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בתסקירים ובהודעת הערעור, שמענו את טענות הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפנינו ובחנו את הפסיקה אליה הפנו באי כוח הצדדים, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבותנו וכי דין הערעור להידחות.

8.        כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש שנגזר על ידיה חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו, למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009) פסקה 11; ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2012) פסקה 24]. כך במיוחד, שעה שהעונש שהושת על המערער נמצא במסגרת הטווח עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר טיעון [ראו: ע"פ 2775/12 איסלאם נ' מדינת ישראל (18.3.2013), פסקה 12; ע"פ 1772/13 פלוני נ' מדינת ישראל (1.5.2013), פסקאות 20-19; ע"פ 4662/12 תעיזי נ' מדינת ישראל (6.5.2013), פסקה 7]. אנו סבורים כי המקרה שלפנינו איננו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין, וכי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים השונים במקרה דנן והשית על המערער עונש ההולם את חומרת מעשיו ומצוי גם במתחם הענישה עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

9.        עוד בטרם נידרש לטענות הצדדים בנוגע לסבירות העונש ביחס למתחם הענישה שהוסכם ולהיותו של המערער בבחינת "בגיר צעיר", יש לשוב ולהדגיש את מעשיו החמורים במיוחד של המערער בגינם הורשע. כאמור, המערער חלף על פני המתלוננת, שהייתה בת פחות מ-16 שנים באותו מועד, בשעת לילה מאוחרת שעה שצעדה בגפה בשכונת מגוריה, וגמל בליבו לחטוף אותה ולעשות בה כרצונו לשם סיפוק יצריו הזדוניים, וזאת אף לאחר שנודע לו גילה הצעיר. המתלוננת, חסרת כל יכולת להתנגד, הייתה למערער כטרף קל והוא ניצל את כוחו כדי לאנוס אותה ולבצע בה מעשי סדום תוך שהוא גורר אותה ממקום למקום וחוזר ומבצע את מעשיו בעוד הוא משפיל ומבזה אותה, מתעלם מתחינותיה ומזעקות הכאב שלה ואף מטיח בה אמירות סדיסטיות. מעשים נלוזים אלו מעוררים שאט נפש גדולה יותר לנוכח מקרא תסקיר נפגעת העבירה ממנו עולה כי המתלוננת הייתה נערה מצטיינת ומלאת חיים וכי לאחר אותו לילה חייה השתנו מן הקצה אל הקצה ונגרם לה ולמשפחתה נזק בלתי נתפס אשר נראה כי לא ירפא עוד שנים רבות. לנוכח דברים קשים אלו, אשר הלב נחמץ למקראם, נראה כי לא נותר מקום רב להתחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער, הגם שעולה מהן סיפור חיים עגום ביותר.